פרשת פיקודי- היום השמיני

בפרשתנו מתואר סיום המיזם הגדול של בניית המשכן וכליו. ה' מצווה על משה להקים את המשכן:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד (מ' א-ב).
יום החודש הראשון הכוונה לראש חודש ניסן, וכדי שלא נטעה שמדובר ביום אחר מימי החודש התורה מדגישה: "באחד לחודש". וייתכן ויש לקרוא את הפסוק כך: ביום האחד לחודש הראשון כמו: ובחודש השביעי באחד לחודש (במדבר כ"ט א'). רש"ר הירש (גרמניה 1808- 1888) מפרש ש"ביום החודש הראשון" הכוונה לראש החודש האסטרונומי, תחילת הסיבוב החדש של הירח סביב כדור הארץ, ו"אחד לחודש" מציין את הספירה הישראלית. העולם האלילי ניהל את חייו סביב המהלך הטבעי של גרמי השמיים, ישראל מונים את החודשים והימים בחודש סביב הסיפור ההיסטורי של ההתגלות האלוהית.
מה קרה ביום זה? בנושא נחלקו האבן עזרא (ספרד 1089- לונדון 1164) והרמב"ן (ספרד 1194- ארץ ישראל 1270). לדעת חז"ל והרמב"ן בעקבותיהם יום זה היה היום השמיני למילואים. שבעה ימים משה חנך את אהרן ובניו, הקים ופירק את המשכן על מנת ללמד את הלויים כיצד לבצע משימה זו במדבר, כשהעם נודד ממקום למקום. ביום השמיני נחנך המשכן, משה מעביר את הכהונה לאחיו אהרן, המתחיל לתפקד ככהן גדול. ביום זה ירדה השכינה על אוהל מועד, יצאה אש ואכלה את הקורבנות על המזבח. באותו יום קרה אסון מיתתם של שני בני אהרן, נדב ואביהוא שהקריבו אש זרה על גבי המזבח. כל האירועים הללו מתוארים בספר ויקרא בפרשת שמיני. חז"ל פיארו יום זה:
ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן תנא: אותו יום נטל עשר עטרות; ראשון למעשה בראשית, ראשון לנשיאים, ראשון לכהונה, ראשון לעבודה, ראשון לירידת האש, ראשון לאכילת קדשים, ראשון לשכון שכינה, ראשון לברך את ישראל, ראשון לאיסור הבמות, ראשון לחדשים (שבת פ"ז:)
הרמב"ן ורוב הפרשנים צועדים בעקבות חז"ל, שבעת ימי המילואים החלו בכ"ג באדר, הסתיימו בא' ניסן. ביום זה החלו שנים עשר ימי חנוכת המשכן, ובהם הקריבו נשיאי ישראל את נדבתם למשכן. אירוע המתואר בספר במדבר בפרשת נשא.
האבן עזרא חולק ולדעתו בא' ניסן החלו שבעת ימי המילואים, הם הסתיימו ביום ח' בניסן הוא היום השמיני, ואז החלו שנים הימים של הקרבת קורבנות הנשיאים עד י"ט בניסן. לדעתו במדבר עם ישראל לא חגג את חג המצות אלא רק את חג הפסח ביום י"ד בניסן כי לא היה להם קמח על מנת לאפות מצות, והתורה אומרת במפורש שחג המצוות ייחגג רק בארץ ישראל:
וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה. שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַה' (שמות י"ג ה-ו).
לאבן עזרא מספר ראיות לשיטתו ושאלות על דעת חז"ל:
בספר במדבר ט' מופיעה פרשת פסח שני, אנשים שהיו טמאים ולא יכלו להקריב את הפסח. חז"ל נחלקו מי היו הטמאים, אחת הדעות שהיו אלו משאל ואלצפן בני דודיהם של נדב ואביהוא, הם פינו את גופותיהם אחרי האסון. אם הדבר התרחש בראש חודש ביום ח' בניסן יכלו להיטהר מטומאת מת ולהקריב את הפסח.
היכן כתוב שמשה היה מקים ומפרק את המשכן שבעה ימים? אהרן ובניו היו שבעה ימים במשכן, הם מחויבים לשבת בפתח אוהל מועד: "וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא תָמוּתוּ כִּי כֵן צֻוֵּיתִי" (ויקרא ח' ל"ה), ואם מפרקים את המשכן אין פתח?
בפרשת שמיני מופיע: "וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה" (ויקרא ט' ג), לדעת חז"ל השעיר היה שעיר ראש חודש. שעיר זה דרש משה והתברר שהוא נשרף ומשה כעס על אהרן. אם מדובר בראש חודש מדוע לא מוזכרים שאר הקורבנות הקרבים בראש חודש: שני פרים, אייל, שבע כבשים?
ניתן להשיב על שאלות אלו:
משאל ואלצפן יכלו להיטהר ולא עשו זאת כי "הושיבו ישיבה על קברו" (הנצי"ב- העמק דבר) למדו תורה ליד קבריהם עוד שבעה ימים אחרי מותם.
הרמב"ן עונה על כך ומביא ראיה: "וכדמות ראיה להם מה שכתוב (במדבר ז א) ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן, ואם לא הוריד אותו מה טעם ביום כלות, כי ביום אחד החל וכלה, והראוי שיאמר ויהי ביום הקים משה את המשכן", "כלות משה להקים" משמעות הדבר שפירק והקים. ולקושייתו של האבן עזרא היכן ישבו אהרן ובניו, סובר הרמב"ן שמשה היה מפרק ומקים מיד ועשה זאת כל יום לפנות בוקר: "ונראה לדעתם כי בשבעת הימים הראשונים היה מקים אותו בבקר בבקר, ועומד כן כל היום וכל הלילה, וכעלות השחר היה מוריד אותו וחוזר ומקימו מיד, כי הכתוב אמר ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה (ויקרא ח לה), ואין פתח לאהל רק בעת הקמתו".
היה שעיר של מילואים ושעיר של ראש חודש. שאר קורבנות ראש חודש לא פורטו כיוון שאינם מיוחדים ליום השמיני.
שתי הדעות אינם עוסקות רק בסיפור ההיסטורי של קביעת התיארוך המדויק של חנוכת המשכן, קיימות כאן שתי גישות שונות האם תחילת תהליך החניכה משמעותי או רק סופו. לדעת האבן עזרא תחילת ימי המילואים אחרי שעבודת המשכן הסתיימה הוא בראש חודש ניסן. ביום זה לפני שנה ה' התגלה אל משה ואהרן, ומסר להם את ההוראות כיצד לעשות את הפסח במצרים, ובתוך הדברים טמונה ההנחיה לעיצוב הלוח הישראלי המתחיל מחודש ניסן, שהוא החודש הראשון:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת (שמות י"ב א-ג)
ביום זה החל ההליך שהגיע לשיאו ביום י"ד בניסן בלילה וביום ט"ו בבוקר, עשיית הפסח ויציאת מצרים. כך גם לגבי המשכן, ביום א' ניסן החל ההליך של השראת השכינה שהגיע לשיאו ביום השמיני שהוא ח' בניסן. תחילת חניכת הכוהנים הפועלים במשכן היא ההשתדלות האנושית כשהיא תיעשה לשם שמיים ברור שתשרה השכינה על מפעלם. יש ערך גדול לאמצעי לא פחות מהמטרה.
לעומתו עומדים חז"ל והרמב"ן הסוברים שביום א' ניסן שרתה השכינה, חניכת אהרן ובניו היא חלק מההכנות להקמת המשכן. הרמב"ם בהלכות כלי המקדש סוקר את הלכות הכוהנים, שהם "כלי משכן", ואם כך הקמת האוהל והכלים קדמה ואחריה חניכת העובדים במשכן, וביום השמיני נחנך המשכן ושרתה השכינה. ביום בו התבשרו ישראל על יציאת מצרים, שהיא חידוש לאומי ואוניברסלי, מעשה ה' ללא התערבות אנושית, התגלה החידוש על ידי השראת השכינה בתוך מחנה ישראל. בספר ויקרא יסופר בהרחבה על המעשה האנושי, שבעת ימי המילואים, ספר שמות יוחד להתגלות האלוהית בלבד.
שיטת האבן עזרא מחזקת את הפעילות להשראת השכינה, פעילות קשה וסיזיפית ובסופה השכינה תתגלה, בעוד שלשיטת חז"ל והרמב"ן מדובר בשני תהליכים מקבילים המשלימים זה את זה.